כשאתה נפגש עם עוד מש”צים, ואתה לומד להכיר אותם, אז אתה מגלה שהם אחלה בני אדם. אבל מה? כל מש”צ הוא כל כך שונה מהאחר. ולאו דווקא באישיות (שזה גם נכון, אבל לא קשור לנושא), אלא בדרך ההדרכה, באופן ההדרכה. ב’אני עצמי’ כמש”צ.
בהיכרות שלי עם מש”צים, גיליתי כל כך הרבה מש”צים מכל כך הרבה סוגים. את אותם המש”צים הבאים, תוכלו לראות בקורס המש”צים, בכנסים של מש”צים, במפגשים עם מש”צים וגם עם מש”צים שאתם מכירים ורואים ביום יום.
חובר במיוחד בשבילכם- מילון המש”צ.
פה תוכלו למצוא את סוג המש”צ שאתם, וסוג החברים שלכם.
* יש סיכוי שאתם יותר מסוג אחד של מש”צ.
אז… איזה מש”צ אתה?
יש את המש”צ שעושה הכל בשביל החניכים. מסוג המש”צים שיזיזו הרים וגבעות על מנת שלחניכים שלהם יהיה ממש טוב- מכל הבחינות. מלדאוג שהחניך הביא את כל הציוד, ושלא יהיה לחניך קר בלילה, ידאג שלא יפגע בו אי צדק ואפילו יבנה בשבילו את האוהל… ממש הכל.
יש את המש”צ שמנסה להיות סבבה עם כולם. עם החניכים, עם המורים, עם הצוות, עם מש”צים אחרים. פשוט להיות סבבה- ולחייך תמיד.
יש את המש”צ שתמיד צריך להראות. הנוכחות שלו כובשת את כולם. כשכולם נמצאים באותו מקום- משום מה הוא הכי בולט שם. כל תשומת הלב תמיד מופנית אליו.
יש את המש”צ השקט. שהוא בדיוק ההפך מהמש”צ שהזכרתי למעלה. אותו המש”צ בדרך כלל “רואה ואינו נראה”. רואים אותו רק בהדרכות, אבל גם שם הוא מדבר בשקט בשקט… זה נראה שהוא חושב שהוא מפריע למישהו.
יש את המש”צ הצורח. אותו המש”צ לא מכיר את המילה “דיבור” או את המילה “שקט”. הכל אצלו בא עם צעקות. כנראה אותו המש”צ אינו מכיר את המשפט- “כשאתה צועק אנשים שומעים אותך, כשאתה מדבר הם גם מקשיבים”.
יש את המש”צ המזמר. אותו המש”צ תמיד חייב שהכל יבוא עם שירים ומורל. הוא זה שתמיד מעלה את מצב הרוח של כולם. את כל השירים הוא יודע בעל פה. וכן, גם את השירים המצחיקים של המורל. כמו שירונט, רק לא וירטואלי. אותו המש”צ הוא מקור השמחה של החבר’ה.
יש את המש”צ המצחיק. הוא זה שעושה את הכי הרבה שטויות בקורס המש”צים, ולפי אותם השטויות זוכרים אותו. ואז באים כל הבדיחות המצחיקות, והבדיחות הלא מצחיקות. שמשום מה… גם מהבדיחות הלא מצחיקות כולם צוחקים… כי שמעו- “זה דני מהקורס! האדם הכי מצחיק וסטלן שאתם תכירו!”
יש את המש”צ הפריק – שאותו תזכרו בתור זה שלובש הכל שחור, וזה שנהנה כל כך להקשיב להופעות רוק- בעיקר בכל שפה חוץ מעברית וההדרכות שלו הן רגילות לגמרי.
וכמובן, המש”צית השיואו כאילו כזה איזה מאגניב בריבוע! המש”צית הטורדנית. שמעו לא היתה לי אפשרות לנסח את זה חוץ מהמילה הזאת. אותה מש”צית מדברת עם הרבה “כאילו” והרבה “כזה” והרבה “מאמי” ועוד מילים כאלה ואחרות. אולי נקרא לזה המש”צית הפאקצה? אבל זה לא תמיד ככה. בעיקרון, את המש”ציות האלה תמצאו בקלות. על כל דבר קטן הן מקטרות, הן אוהבות לשבש מילים, לדבר עם טעויות נוראיות, ולדבר באנגלית.
יש את המש”צ החופר – גם אם אין לו דבר חכם להגיד, הוא יגיד בכל זאת. כשכולם רוצים לישון, הוא תמיד יהיה זה שלא ירצה לישון. אותו המש”צ מדבר המון. המון זאת אפילו לא מילה מספיק חזקה. בהדרכות? הוא חייב לפרט על כל דבר אפשרי. פשוט כל דבר! זה המש”צ המציק, זה שתמיד נוהג לשמוע את צמד המילים: “די-לחפור!”.
המש”צ הפחדן זה המש”צ שמפחד מגבהים, מפחד מג’וקים, מפחד מחושך, מפחד ממקומות סגורים, מפחד מסיכונים, מפחד מכל דבר. סוג המש”צ שלא נוהג להסתכן אף פעם, ובטיפוס הרים לדוגמא- הוא תמיד יאחז במישהו או במשהו.
המש”צ הסטרילי הוא סוג של מש”צ פחדן, אבל יותר נקי. במה זה מתבטא? “אוייש השירותים פה מלוכלכים!” “איכס… אני לא אוכל מהצלחת הזאת…” “אויי… אני לא שותה מפה לפה… החיידקים יעברו אלי!”.
המש”צ עם הגיטרה. מה נעשה בלעדיו? תמיד חייב להיות אותו המש”צ שיבוא לכל מקום עם הגיטרה ויעשה שמח לכולם. בד”כ מתחברים אליו המש”ציות המזמרות, המש”צ הפריק, המש”צ הטורדני, והמש”צ החופר.
ומה לעשות? לא נתכחש לאמת, יש גם את המש”צ האכזר. אותו מש”צ אוהב להיות מגעיל לחלשים ממנו. הוא זה שתמיד יצחק על אחרים, ‘ישים רגל’, וירכל על החניכים. עם מש”צ כזה לא כדאי להסתבך.
המש”צ הרומנטיקן הוא אחד שמפעיל קסמים על כל הסובבות אותו. יש לו יחסים טובים, אולי אפילו טובים מידי עם בנות שהן משציות ובנות שהן החניכות שלו. כל הבנים קוראים לו “הגבר” והבנות מסכמות על כך ש”חבל שיש לו חברה”.
המש”צ המצולם. תמיד יש את המש”צ הזה שחייב להופיע בכל תמונה! לא משנה מאיזה מצלמה צילמו, ומי צילם, הוא חייב להופיע שם. בד”כ ברוב התמונות של חניכים של אותו המש”צ, הוא מופיע.
יש את האחד שכולם יסכמו אותו בתוך- מש”צ מדריך. הוא זה שתמיד יודע להעביר הדרכה כמו שצריך, בכל מצב נתון. הוא מרתק את החניכים בצורה כזאת שיגידו עליו “כן, אתה באמת מדריך טוב.” ואף פעם לא תהיה לו שום פאשלה. וגם אם כן- אף אחד לא ישים לב לפאשלה מלבדו.
המש”צ החמוד הוא מש”צ נמוך מאד בד”כ ונראה קטן בגיל. תמיד הבנות יגידו עליו “איזה חמוד!” ורוב האנשים שמסתובבים איתו יהיו בנות. החניכות יאהבו אותו בתור “מש”צ וידיד טוב”.
המש”צ הפדחן. אותו אחד שלא מתבייש לעשות שטויות אף פעם. הוא זה שיכול בכיף שלו להצמיד ישבן חשוף בחלון האחורי של האוטובוס. וזאת רק ההתחלה. בשבילו “אלה לא פדיחות… זה דרך חיים”!
כמובן שלאותם המש”צים יש יכולות שונות בהדרכה שלהם. יש את אלו שבהדרכות יאלתרו המון. יש את אלו שהכל יהיה כתוב להם, והם פשוט יצטרכו לקרוא. יש את אלו שימרחו וימרחו וימרחו ולעומתם יש כאלה שתספיק להם הדרכה קצרה וקולעת. יש כאלה שישתפו בהדרכה שלהם את החניכים, ויש כאלה שיאמינו רק ביכולות של עצמם בלי שיתופיות. כל אחד והדרך שלו. בוודאי שאין דרך אחת נכונה, והשוני גם בריא. “כל אחד הוא מיוחד” בדרכו שלו.
