המש”צ שבי
"לכל אחד יש דרך - צעד ועוד צעד ולבסוף צעדים, לכל אחד יש דרך - שנייה, דקה, ולפעמים שנים. לכל אחד יש דרך עם התחלה וסוף, עם אנשים שינסו להטעות ולבלבל עם דברים שתשכח בדרך ולהם תמצא חילוף .. ואת הסוף ? הסוף לבד יגיע ואז הוא כבר לא יהיה חשוב."
“מסע אל עצמי” – מסע שמאמת את היותך מש”צ, מסע שנותן מקום למחשבות, ומשאיר גם מקום לתהיות. מסע שמשנה ומסע שמוביל, מסע שחייב לעבור ואסור לפספס.
חצי יום, כמה שעות ספורות מנוצלות כמה שרק אפשר -חיוכים והתרגשות שלא תמצא במסע אחר. הגענו למקום בלווי המש”בים והתחלנו בניווטים בקבוצות של שלוש. פעם ראשונה שאנחנו באמת לבד עם עצמנו, למדריכה אסור לדבר ואנחנו בדרך זאת או אחרת חייבים להגיע למקום הסימון. אחרי כמה שעות ולא קצת בלבולים ותסכולים הגענו בעודנו שרים שירים מוכרים או לפחות מנסים לעשות זאת, מאושרים שמצאנו את נקודת הציון.
הריח של האוכל כבר הגיע לקצה האף, ובזמן שצילמנו עשרות תמונות לא היה אחד שלא היה מוכן לשבת ולהתחיל לאכול. האוכל לא אכזב – הטעם היה הרבה יותר משביע מהריח ובזמן שאכלנו יכולנו להרגיש את האווירה המשפחתית הקבועה משתלבת עם טעם המוכר של האוכל. אחרי שסיימנו לאכול ולשיר מעט שירים כולם קמים וזזים מן המקום, המש”בים הולכים עם אילן וכל המש”צים הטריים ישובים במעגל יחד עם משה, שני המורים לשל”ח, המדריכים, האנשים שמתעניינים ומלווים אותך בכל מה שאתה עושה, ובתהליך הפיכתך למש”צ.
שמענו סיפורים, שמענו דברים שאי אפשר לשכוח, זיכרונות מהקורס, מסקנות וגם לא מעט עובדות. ואז ? אז הגיע הקטע הכי מרגש מהיום הזה, הכי מרגש בהרבה מאוד זמן. כל אחד, יצא לבדו למסלול המתוכנן, בחושך, אתה עם עצמך רואה ולא רואה עוקב אחרי הנרות הדולקות שמאירות לך את הדרך ואת הכיוון. מס’ תחנות שבהם אתה ממלא חלק ממך – מה היית לוקח לאי בודד?, ומה התכונה שהכי חשובה לך בבן-אדם?, מה הדבר שאתה הכי מתחבר אליו? ומה התכונה שהכי רעה בך?. כל-כך הרבה שאלות, הן אלו שעושות את הבן-אדם, שבונות אותו מא’ ועד ת’.
הגענו לתחנה האחרונה והתיישבנו,ישבנו כולם בשקט חושבים על מי אנחנו, חשובים על ההשקעה האדירה שכל הדבר הזה דרש, כל נר, כל חוברת, כל תחנה, כל ניווט. חושבים איזה מזל יש לנו להיות חלק מהדבר הזה – מהמשפחה הזאת, מהקבוצה הכל-כך מדהימה של אנשים שחולקים איתך ימים על גבי ימים, טיולים על גבי טיולים, חוויות על גבי חוויות.
השבעה מדהימה – קולות המלווים בהד לאחר כל משפט שיוצא מהפה – “אני נשבע בתור מש”צ, להיות מוביל ולהוות דוגמא אישית, לקחת על עצמי אחריות ולהתנסות, להתאמץ ולהשקיע בכל מה שאקח על עצמי, לאהוב את מה שאני עושה ולא לוותר גם שקשה, להיות חלק ממשפחה אחת גדולה, כי זה אני ? והמש”צ שבי”. כולם נשבעו בלי להסס ולאחר ששמענו שיר מרגש, ושהשתתפנו בחלוקת התעודות, הבחנו בכדור אש שירד במהירות וברגע אחד שרף יוטה גדולה. אחרי כמה דקות היה ניתן לראות את הכיתוב בבהירות ובפשטות “המש”צ שבי”.
ואז ידענו ? אנחנו בבית, אנחנו חלק מהמשפחה, אנחנו מש”צים, מצאנו את עצמנו במסע הזה.
