מחלקה 2 היכונו להקשב 2,3 בכיף!
לענבר שדה, חניכת מחלקה 2 בקורס סיור וניווט 2009, אין תשובה ברורה לשאלה 'איך היה בקורס?' אבל עדיין היא לא מחסירה לנו אף פרט ממה שהלך בקורס, ומסכמת במשפט? "קורס סיור וניווט 2009 היינו גדולים!"
ביום הראשון של הקורס, אחריי נסיעה ארוכה מאוד מבאר שבע הגענו למקום לינה שלנו, ראינו פרצופים חדשים, מה שתמיד מוזר בהתחלה. הנחנו את כל התיקים והתרכזנו כל מחוז דרום לשיחה עם איציק מלול, לאחר השיחה בנינו אוהלים והכרנו את הקבוצות החדשות שלנו. התחלקנו לקבוצות ודוד לוץ היה המדריך שלי ביחד עם המשבים אידלמן (עידן), ריטה וצביקה.
נכנסנו לתוך מבנה, עשינו תאום ציפיות, קיבלנו מצפנים, מפות ומדי קורדינטות, והתחלנו ללמוד על ניווטים. יצאנו לשטח לתרגל את כל מה שלמדנו, ובסיום התרגול חילקו אותנו לחוליות. יצאנו להפסקה של חצי שעה שבמהלכה ישבנו כמה חבר’ה מהמחלקה והחלטנו שאנחנו מחלקת “בכיף”. יצאנו לשטח לנווט עם החוליה, ובסיום המסלול אכלנו ארוחת ערב וכינסו אותנו ללמוד את שיר הקורס (לא נראה לי שמישהו עד היום זוכר את כולו בעל פה..) ולטקס קצר. כשירד הלילה יצאנו עם כל המחלקה למסלול לילה שבאמצע דוד עצר אותנו כדי לספר לנו כל מיני דברים על הלילה וצ’יזבט. באמצע עבר לו עדר של פרות, מה שהבהיל את חלקנו. חזרנו למעגל להמשך הסיפור, ובסיום חזרנו למחנה, מקלחת ולישון.
ביום השני לאחר שקמנו והתארגנו, חילקנו פרודוקטים ויצאנו לדרך. התחלנו ללכת עם החוליה שלנו ואחריי הרבה זמן של הליכה גילינו שאין אף אחד בשטח. חשבנו שהלכנו לאיבוד אז ישבנו ליד עץ והתקשרנו למדריכים והיינו צריכים לחזור את הדרך שעשינו שמתוכה היו עליות לא קלות (הליכה של קילומטר+), ובאו לקחת אותנו עד למקום שבו כולם נפגשים לארוחת צהריים. לבסוף גילינו שאחריי כל העיכוב הזה שהיה לנו אנחנו לא היחידים שלא מצאו את עצמם על המפה.
אכלנו, שבענו ויצאנו שוב לשטח. התחלנו ללכת ואז אני ואושר, חניכה איתי בחוליה, גילינו שהדרך שהלכנו הייתה בדיוק המקום שהיינו צריכים להגיע אליו ושלא הלכנו קודם לאיבוד, מה שהיה מבאס. המשכנו במסלול ופגשנו חיילת שדיברה איתנו קצת על הצבא, ובהמשך גם הראו לנו במשקפות וכל מיני כלים של הצבא שאיתן ראינו אנשים במרחק עצום. הגענו למקום שבו אכלנו נחנו ואז הייתה לנו תחרות עם כל ארבעת המחלקות האחרות וזכינו במקום ראשון ..מהסוף.
חכינו שהלילה ירד ואז עשינו בפעם הראשונה ניווט לילה. באמצע הדרך עצרו את כל המחלקות והמשבים הראו לנו צבעי הסוואה, הם לבשו בגדים תואמים לשטח בו הם נמצאים וצבעו את הפנים כך שלא זיהינו בכלל שהם היו שם, זה היה פשוט מדהים והם היו במרחק של ממש כמה מטרים מאיתנו. המשכנו ללכת ופגשנו את אותה החיילת של הבוקר שהראתה לנו גם במשקפות לילה, זה היה דבר פשוט מדהים, והסבירו לנו על הצבא. ובסיום חזרנו למחנה, מקלחת ולישון.
ביום השלישי היה לנו תחרויות מאוד נחמדות, הראשונה הייתה שהתחלקנו לחוליות לפי רצוננו והיה לנו ניווט של חולייה, 3 אנשים, בתוך יער, והשנייה הייתה בתוך העיר זיכרון, בסגנון ה”מירוץ למיליון” עם כל מיני משימות. כאשר בסופן היה מותר לנו ללכת לסופר שבאזור ולקנות לנו כל מיני קשקושים למי שרצה להמשך.
הגענו למקום לינה, אכלנו ואז התחיל מלחמת אצטרובלים בין הרבה ילדים זה היה מצחיק. כמובן שזה נגמר בזה שמישהו קיבל אחד לעין אבל הוא בסדר. כשכל המלחמה הזו נגמרה, אמיר, חניך בקורס, הביא את הגיטרה והתחלנו לשיר כל מיני שירים והייתה אוירה ממש נחמדה בין כולם.
ואז בא שיר ה”פלייסטיישן 2″ שהפיל את כולנו מצחוק. הכל נגמר בזה שקראו לכולנו למסדר לקראת יציאה לבסיס ג’וערה, שם דיברו איתנו על צבא ועל התרומה שלנו לארץ, ראינו תיירים שבאו לגדנ”ע (גדודי נוער עבריים) זה היה ממש נחמד כי הם למדו כמה מילים בעברית כמו “לקבלת המפקד היכונו להקשב 2,3 הקשב!”. בסיום יצאנו משם ותרגלנו פזצטות והתחלנו ללכת במסלול. שמו זיקוקים שזה ישמע כאילו יורים עלינו זה היה ממש מגניב וכל פעם שזה קרה עשינו פזצטה, ובהמשך היה גם מסע אלונקות, נחמד אבל כואב במיוחד בכתפיים. חזרנו למחנה, ארוחה, מקלחת ולישון.
ביום הרביעי קמנו ב-5 בבוקר, התארגנו והלכנו למסדר. עשינו ניווט בדד, כל אחד קיבל מפה אחרת והיו לו נקודות שונות שהוא היה צריך להגיע אליהן. כשכל המחלקה סיימה את הניווט בדד התחלפנו עם מחלקה אחרת ועשינו ניווט עם מפה של תצלום אויר בחוליות. אחר הצהריים הגענו למקום הלינה שלנו ופגשנו את חיילי גולני (האגוזניקים), הכנו להם ולנו ארוחת ערב והלכנו לישון מוקדם רק אנחנו ושקי שינה (בלי אוהלים), כי בבוקר היינו צריכים לקום ב-3 לכיבוש גבעת הבזלת.
ביום חמישי קמנו ב-3 לפנות בוקר, עדיין הכל חשוך, קיפלנו שקי שינה, שתינו, אכלנו ויצאנו לדרך. הלכנו ולאט לאט השמש יצאה. במהלך המסלול למדנו איך לאבטח צומת. אחת הפזצטות הייתה די ארוכה ואני חושבת שכולם נרדמו. החיילים תמיד היו מאחורינו וכל פעם שעברנו בין קבוצות אחרות ראינו את הפזצטות של החיילים זה היה פשוט מדהים.
כשהיינו ממש קרובים לגבעת הבזלת ההתרגשות עלתה, רצינו פשוט לרוץ לשם אבל כמובן כמו בכל קרב יש את האויבים אז מחלקה 4 הייתה זו שהייתה צריכה למנוע מכולם להגיע לגבעה עם בלוני מים. וכשאמרו לנו “רוץ” / “לתקוף” פשוט רצנו בריצה של ממש, מי שהגיע ראשון הספיק לטפס גם על הגבעה עצמה. ואז הגיע החלק שחיילי גולני עשו את כל מה שעשינו לבד. זה היה ממש נחמד לראות איך הם עושים את זה, וכשהם סיימו את כל זה הם קיבלו הרבה כפיים.
התכנסו לטקס סיכום של כל מבצע כיבוש גבעת הבזלת. בסיום הלכנו לאוטובוסים חזרנו למחנה והלכנו לבריכה.
כשחזרנו מהבריכה היה לנו קצת זמן למקלחות ואז לפניי שההורים באו לטקס סיום עשו לנו תדרוך לטקס כמו חיילים – צעדים (ימין שמאל, או איך שברק אומר בסל בנדורה), מרחקים עם הידיים אחד מהשני ועוד כל מיני בשביל שהטקס יראה טוב. ההורים באו והביאו לילדים כמויות של אוכל, כולם חילקו לכולם ולא נראה לי שמישהו נשאר רעב. ואז התחיל הטקס, ההורים היו מאוד מאושרים וגאים בילדיהם. כולנו התרגשנו קיבלנו סיכות קורס סיוון, ובסוף הטקס הייתה מצגת עם תמונות מכל הקורס. נפרדו מההורים והתחלנו בקריוקי, שרנו רקדנו כל החניכים והמדריכים והיה ממש שמח!. זה היה הלילה האחרון עם כולם ביחד.
קמנו ליום האחרון עם תחושה שהיום זה נגמר. יצאנו לניווט אחרון שהיה די ארוך, התחלנו את המסלול כשכולם עצובים ועייפים מכל השבוע. עצרנו לארוחה והדרכה של מלול והמשכנו לדרכנו. הגענו לאוטובוסים ונסענו לפירוק במחנה ושיחת סיכום, קיבלנו יומנים ותעודות. הצטלמנו לתמונה קבוצתית נפרדנו מכולם ועלינו לאוטובוסים חזרה לבית. זה היה קצת עצוב. אבל נקווה שאולי עוד קיץ ניפגש ונשמור על קשר.
לסיכום, הקורס היה קשה, עם חוסר שעות שינה אבל בסופו של דבר כיף, הרבה ניווטים, שמש, מים ופרות.
עברנו כ”כ הרבה חוויות שכבר לא זוכרים מה היה מתי. התגבשנו, הכרנו ילדים שלא היינו מכירים בחיים בלי המש”צים, התקרבנו לילדים שהכרנו אבל לא הכי מקרוב.
אני גאה בכולנו שעברנו את הקורס בהצלחה! קורס שווה במיוחד ומומלץ. ניפגש בהישרדות 2010.
