קורס סיור וניווט 2008, אבל בלי גדנ”ע

מש”צים יקרים,
נכון שאין לכם שמץ של מושג מזה בכלל קורס סיור וניווט? מה עוברים שם? איך היה לנו?
אז אתם בטח מתים לדעת ולשמוע על כל מה שקרה שם (וגם אם לא?)- אז הנה לכם סיקור מלא על קורס סיור וניווט 2008!

קודם כל, הקורס מיועד לאלו שסיימו בהצלחה את קורס מש”צים. זהו השלב השלישי בהכשרת המש”צ (אחרי פרחי מש”צים וקורס משצי”ם).
הקורס אמנם קשה מבחינה פיזית ונפשית אך כיף ומהנה פי אלף!
הקורס התקיים בתאריכים 3-8/8/08, מנה כ-67 חניכים והשתתפו בו המחוזות דרום, חיפה ומרכז. כמו-כן, השנה לא התקיימה הגדנ”ע מסיבות שאינן ברורות לנו אז לא ניכנס לזה ובכל זאת היה מטורף!
יש לציין שהאווירה בקורס מעט שונה מן האווירה בקורס מש”צים. זאת אומרת, כמעט ולא מתעסקים עם בעיות משמעת ושמים יותר דגש על הפאן המקצועי של הניווט והסיור.

בואו נעשה סדר ונבדיל בין שני המושגים:
ניווט: פעילות של מציאת הדרך במסע, כך שיתאפשר מסע מנקודת המוצא לנקודת היעד, תוך שימוש בעזרים המשמשים לכך( ולפעמים אין משתמשים בעזרים)
סיור: לנתח את השטח, להכיר את השטח ולהבין מה הוא אומר.

ועכשיו: מה עשינו שם באמת?!
ביום א’ הגענו לקיבוץ מגידו שבעין השופט, שם צוותנו למחלקות (אכן מחלקות, לא קבוצות) ובהן חניכים ממחוזות שונים. לכל מחלקה מדריך מבוגר ועוד 2 “משצבים” (כך מכנים הצפוניים את המשבים). לאט לאט הכרנו אחד את השני ובנינו את המאהל.
הייתי במחלקה 1 ואני חייב להגיד שהיה לנו את המדריך הכי סטלן: ברק הטובעעע (המבין יבין…).
לאחר-מכן היה לנו תרגיל בסיסי של הכרת המצפן והאזימוט ונתבקשנו למצוא נקודות מפוזרות בשטח. עם סיום התרגיל נכנסנו לכיתות והמדריך העביר לנו שיעור בנושאי טופוגרפיה (מה זה אוכף, שלוחה, כיפה, גיא, ערוץ וכו’) והתאמת מפה לשטח.
באותו יום היה לנו ניווט ראשון שהתבסס כמובן על הדברים שנלמדו בשיעורים וזכיתי לכינוי “אונס מפות” ( לכו תבינו…).
אהיה אמיתי ואומר לכם שרובנו טעינו בדרך בזמן שהובלנו את הקבוצה. אך כמובן שזה לא נורא, בסך-הכל ניווט ראשון. סיימנו את הניווט עם טקס נחמד ובקטע הקריאה הזכירו את המילים “אונס מפות” (כמובן שלא במשמעותן הרגילה) ופתאום כל המחלקה הסתכלה עליי והתחלנו לצחוק כמו מפגרים. אף אחד לא הבין מה קרה לנו. משם עשינו ניווט לילה, כמובן כל מחלקה בנפרד ונק’ הסיום הייתה במקום הלינה.

למחרת, יום ב’ חולקנו לחוליות כך שבכל חוליה מצורף מש”ב וקיבלנו נקודות על המפה בהן אנו צריכים לעבור. בכל נקודה יש קוד מסויים שעליו אנו מודיעים למדריך כדי לוודא שאכן זו הנקודה המתאימה.
בדרך נפגשנו כולנו ועשינו תצפית מרשימה על האזור ומשם המשכנו לחניון חרובים, שם עשינו בישולי שדה ואת הלוף המגעיל שקיבלנו הפכנו לשווארמה טעימה וכולם ליקקו את האצבעות ( קרידיט לרז הטבח!). במקום הייתה פעילות תחרותית בין המחלקות שכללה תחנות מאתגרות ואיך אפשר בלי מורלים תוך כדי (קרידיט לענבל כוכבי התותחית… לא יודע מאיפה הוציאה את כל המורלים האלה חחח). הרבצנו שם מורלים חבל על הזמן… פשוט הלך לנו הגרון.

לאחר ארוחת הערב קיבלנו שוב נקודות לקראת ניווט לילה ותמיד לקראת כל ניווט צריך להכין סיפור דרך. כלומר, באיזה תוואי שטח אנו עוברים (אוכף, שלוחה…), מה אנו רואים, שימוש בכיוונים. לאחר-מכן עוברים תחקיר ומשמעותו היא שהמדריך בודק האם אנחנו אכן זוכרים את סיפור הדרך ומבינים את המפה. יצאנו לניווט כך שכל פעם זוג אחר מוביל את המחלקה ועליי להוסיף שכשאתה מגיע לנקודה הנכונה זו הרגשה פשוט מדהימה שאתה בעצם הובלת את חבריך לקבוצה, הם סמכו עליך ואתה פשוט שולט בשטח? הרגשה של הצלחה! נתקלנו בכמה פרות ממש עצבניות בדרך ובמזל יצאנו ללא פגע.

למחרת, יום ג’, הוקפצנו באוטבוס אל רמת הנדיב (על שם הנדיב הידוע- רוטשילד), שם חיכתה לנו פעילות מאוד מאתגרת- ריצת ניווט!
בריצת הניווט חולקנו לזוגות ועל כל זוג לאסוף את הקודים בנקודות שקיבלו בעזרת מפה של האיזור והכל כמובן ב ר-י-צ-ה!!! . זה היה ניווט פשוט מטורף. היה ממש מאתגר ומהנה, למרות שהיו רגעים של ייאוש מפני שלא מצאנו נקודה מסויימת, אבל אין מה לעשות… מטעויות לומדים.
לאחר-מכן היה לנו ניווט עירוני קליל בזכרון יעקב ודפקנו גלידות בעיר העתיקה.
משם המשכנו אל ג’ועארה- בסיס הגדנ”ע. שם הייתה לנו מעין גדנ”ע מקוצרת שכללה פעילויות קבוצתיות, שיחות על השתמטות ואיך לא… הורידו אותנו לשכיבות שמיכה.
עשינו סיור באיזור אל עבר מקום הלינה ובדרך ביצענו תרגולי הסוואה ומסע אלונקות!. אצלי במחלקה סחבנו את אחד החניכים הכי גדולים מכיוון שהמדריך שלנו כל-כך אהב אותנו…
היה קצת קשה, אבל עשינו הרבה מורלים בדרך שהקלו עלינו ושרנו “אנחנו מאמינים בני מאמינים…”.
אתם בטח מתארים לעצמכם איזו אווירה הייתה שם… היה ממש מרגש כי גם נכנסנו למעין אווירה צבאית.

למחרת היה לנו ניווט תצ”א וניווט בדד במקום הלינה (בקיבוץ). תצ”א- תצלום אווירי. זהו ניווט שבו נעזרים בתמונה שצולמה מגבוה. ניווט בדד- כל אחד לעצמו! כל חניך מקבל מפה של הקיבוץ בו שהינו והניווט מתבצע לגמרי לבד ללא שום עזרה מהצד.
שני הניווטים היו מהנים ולדעת רבים ניווט הבדד היה קשה מבחינה נפשית מכיוון שכשאתה טועה אין מי שיתמוך בך ויאמר לך כיצד לפעול, ולכן אתה מגיע למצבים של ייאוש. אבל כמובן שהתמודדנו עם זה לאט לאט ובשביל זה יש את המדריכים הנהדרים שיתמכו ויעזרו.
עם סיום הניווטים התחלנו להיכנס ממש לתרגולת צבאית: למדנו כיצד ללכת כפלוגה, הסוואה, איך מתנהגים בשטח אוייב, תירגלנו פזצט”א (פול, זחל, צפה,טווח אש). זו הייתה ההכנה לקראת מה שתוכנן ללילה. עשינו על האש בשטח (לא זוכר את שם המקום) והלכנו לישון ב22:00 כי למחרת נדרשנו לקום ב3:00 בבוקר.

והנה אחת החוויות הכי ענקיות של הקורס: כיבוש גבעת הבזלת!
המשימה הייתה ששלושה מחלקות (אני הייתי באחת מהן), מטרתן לתקוף מחלקה אחת ולכבוש את היעד (גבעת הבזלת) עם שחר. התחלנו ללכת ב 03:15, כל מחלקה בנפרד, הכל כמובן לפי התרגולת שעברנו וביצענו פזצטו”ת בדרך (כשצריך). פתאום, בזמן ההליכה שמענו שריקה, פיצוץ אדיר וראינו אור חזק ובוהק. המדריכים היו משליכים מדי פעם ופעם פצצות תאורה כדי לראות את התנהלותנו כפלוגה. עליי להוסיף שכולנו נבהלנו.
בסביבות השעה 4:30 קיבלנו “מנות קרב” (ביסלי, ופלים, טרופית) ונחנו מעט. בינתיים המחלקה המגנה הלכה ותפסה עמדות על הגבעה. כשזרחה השמש קיבלנו תחמושת (בלוני מים) והתקרבנו לאט לאט ובשקט אל עבר המחלקה שבראש הגבעה.
ואז הגיע הרגע וצעקנו “אש!!!” והתחלנו לרוץ כמו מטורפים אל כיוון הפסגה וזרקנו בלוני מים אחד על השני (מי שנפגע-פסול). בנוסף לכך, המדריכים זרקו תוך כדי רימוני עשן צה”ליים שהכניסו אותנו עוד יותר לאווירה. ניצחנו בקרב וכמה מאיתנו עלו על עמוד אבני הבזלת, נופפנו בדגל ישראל והתחלנו לשיר ולצעוק כאות ניצחון. הייתה אווירה פשוט עילאית. גם מצחיק וגם מרגש.
באותו היום, יום ה’, פינקו אותנו והלכנו “להירגע” בבריכה (נו באמת..איך משצי”ם יכולים להירגע בתוך בריכה?). סיימנו עם הבריכה והחלו ההכנות לקראת טקס המפגש עם ההורים. כיוון שהמקום היה באזור הצפון אז כמעט אף אחד מההורים של המש”צים ממחוז דרום לא הגיעו. אז ארגנו קבוצת תמיכה ושרנו ” יתומים מהדרום” ועוד כמה דברים מפגרים. הטקס היה מאוד מרגש. חלוקת סיכות, תעודות למצטיינים, הקרנת סרטון הקורס ואיך אפשר בלי הצגה מצחיקה שהפילה את כולם. לאחר-מכן היה לנו קריוקי. כולנו התפרקנו והיה ממש כיף. אפילו רכז ההדרכה (אלי מלול)? רקד! ממש התפוצצנו מצחוק בגללו.

למחרת, יום ו’ היה לנו ניווט אחרון בחוליות. כל חוליה נמצאת לבד ללא אף מדריך ומש”ב. נתנו שם את הפיניש, היה ממש נחמד רק ששלושה חניכים איבדו את הדרך ולקח כמה זמן למצוא אותם. חזרנו למקום הלינה, התארגנו לקראת נסיעה חזרה הביתה, התחבקנו, התנשקנו ובזה הסתיימה לה החוויה הענקית שלנו.

בהזדמנות זו אני רוצה לפרגן לצוות הנהדר: למדריכים, למשבי”ם, למנהלנים שדאגו והשקיעו כדי שיהיה לנו את הכי טוב. אגב, האוכל היה ממש טוב ותמיד תמיד פינקו אותנו עם מים קרים וקרח באמצע היום החם והמתיש.

משצי”ם יקרים!
קורס סיור וניווט הינו קורס בעל משמעות אדירה וחשובה בהכשרתנו כמש”צים ובכלל, לחיים. אני מאוד ממליץ לצאת לקורס. אמנם אני מביע כאן דעה אישית אך אני בטוח שאני מדבר בשם כל החניכים שהשתתפו מכיוון שהייתה אווירה כללית של המון המון כיף והנאה.
הקורס תורם הן בפן החברתי והן בפן המקצועי. זאת אומרת, השכלנו רבות על מיומנויות הסיור והניווט ובנוסף לכך עברנו חוויה ענקית.
החוויות שעליהן קראתם זה רק על קצה המזלג ממה שבאמת עברנו. צריך לצאת לקורס על-מנת להבין מה זה באמת.
אז חבר’ה, אל תחשבו פעמיים, צאו לקורס ותהנו!!! מבטיח לכם שתצאו בהרגשה של “וואו!”.