שבועות

מטרה

---

• המודרכים ילמדו על חג השבועות

יעדים

---

• המודרכים ילמדו למה קוראים לחג שבועות: השבועה בין עם ישראל ל-ה’ וספירת העומר
• המודרכים ידונו מהי הסיבה המרכזית לכך שזהו שמו של החג
• המודרכים ילמדו על מנהגי החג

ציוד

---

• נספחים: 1, 2, 3, 4.
• אם בוחרים להפוך את האגדה להצגה: בדים ללבוש, חרבות וכובעי גרב (בהתאם למספר המתנדבים להצגה)
• אם בוחרים להכין לבנה:
• 2 ליטר חלב צאן או חלב רגיל
  3 כפות יוגורט או לבן
  1 כפית מלח
  שמן זית
  בד כותנה או חיתול
• סיר, כף, מקום לחימום: מדורה/גזייה
• מומלץ: להכין פיתות בטאבון ולהביא ממרחים

פתיחה | זמן: 5 דקות

---

פירוש השם שבועות: נציג לחניכים 2 תמונות (נספח 1)
– נשאל מה משמעות התמונות (שבוע ושבועה)
– המדריך יסביר: כל תמונה מבטאת משמעות אחרת של השם שבועות – שבוע ושבועה (ברבים)

שָבוּעוֹת (האות הראשונה מנוקדת בקמץ) זוהי צורת הרבים של המילה שבוע

שְבוּעוֹת (האות הראשונה מנוקדת בשווא) זוהי צורת הרבים של המילה שבועה

– כלומר אפשר להגות (לקרוא) את שם החג שבועות בשתי דרכים.

מה הקשר בין המילה שבוע למשמעות החג:
הקשר הוא שבעת השבועות (49 ימים), שסופרים מהיום הראשון של חול המועד פסח (ט”ז בניסן) ועד היום שבו חל חג השבועות (ו’ בסיוון). ספירת ימים אלו נקראת ספירת העומר.

כפי שנאמר  ב- ספר דברים ט”ז פסוקים ט-י:
“שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות ועשית חג שבועת לה’ אלהיך”

הקשר בין המילה שבועה למשמעות החג:
אפשר לקרוא את שם החג גם בשווא באות הראשונה – שבועות – בשל שתי השבועות הקשורות בחג. האחת היא השבועה של עם ישראל לה’ והשנייה של ה’ לעם ישראל.
(עם ישראל נשבע לה’ “נעשה ונשמע”.)

השבועה של עם ישראל שונה משל עמים אחרים משום שעמים האחרים רצו לדעת מה כתוב בתורה לפני שקיבלו אותה, ואילו עם ישראל הסכים לקיים את המצוות, ורק אחר כך לשמוע ולהבין מדוע יש לנהוג כך.

גוף | זמן: 10 דקות

---

אופציה א’: המדריך יספר אגדה
לָמָּה נִתְּנָה הַתּוֹרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא? (על פי ספרי דברים פרשת ברכה ועל פי פסיקתא רבתי כ”א)
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת
לִפְנֵי שֶׁנָּתַן ה’ אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל נִסָּה לָתֵת אוֹתָהּ לְעַמִּים אֲחֵרִים. תְּחִלָּה הָלַךְ לִבְנֵי עֵשָׂו (אֵלֶּה הֵם בְּנֵי אֱדוֹם – עַם שֶׁהָיָה שָׁכֵן לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי קֶדֶם). שָׁאַל אוֹתָם: “אַתֶּם מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה?” אָמְרוּ לוֹ: “וּמַה כָּתוּב בָּהּ?” עָנָה לָהֶם: “לֹא תִּרְצַח”. אָמְרוּ לוֹ: “הֲלֹא אַבְרָהָם בֵּרֵךְ אֶת עֵשָׂו אָבִינוּ: ‘וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה’ (בְּרֵאשִׁית פרק כ”ז פסוק מ’), וְאָנוּ חַיִּים עַל הַחֶרֶב וְעַל הַהֶרֶג, לָכֵן לֹא נוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.” הָלַךְ אֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, שָׁאַל אוֹתָם: “אַתֶּם מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה?” אָמְרוּ לוֹ: “מַה כָּתוּב בָּהּ?” עָנָה לָהֶם: “לֹא תִּגְנֹב”. אָמְרוּ לוֹ: “הֲלֹא נֶאֱמַר עַל אָבִינוּ יִשְׁמָעֵאל: ‘פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַּכֹּל וְיָד כֹּל בּוֹ’ (בְּרֵאשִׁית פרק ט”ז פסוק י”ב). וּלְפִי הַפָּסוּק הַזֶּה אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הָיָה גַּנָּב, אָנוּ אֻמָּה שֶׁל גַּנָּבִים, לָכֵן אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. הָלַךְ לְכָל הָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם, וְשָׁאַל אִם הֵן מוּכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל שׁוּם אֻמָּה לֹא הִסְכִּימָה. בַּסּוֹף בָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם אֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֶלָּא אָמְרוּ מִיָּד: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!” כְּלוֹמַר קֹדֶם כֹּל נַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת, וְרַק אַחַר כָּךְ נִשְׁמַע מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה. לָכֵן בָּחַר ה’ בְּעַם יִשְׂרָאֵל לָתֵת לוֹ אֶת הַתּוֹרָה.

אופציה ב’:
את האגדה אפשר להעביר גם בתור הצגה(לפני ההצגה יבחר המדריך 3 מתנדבים
(אחד או יותר לכל  אומה ששואלים) אביזרם מתאימים (בדים ללבוש, חרבות (לאומת הרוצחים), וכובעי גרב (לאומת הגנבים)
וזו הסיבה ללמה קוראים לשבועות, שבועות מלשון שבועה

המדריך יסביר על ספירת העומר (נספח 2):
חג השבועות הוא ביום החמישים לספירה

• חז”ל הסבירו כך את הספירה: ‘שבפסח נידון העולם על התבואה’, כלומר, כמו שיש ראש השנה לאדם ולאילנות, כך יש ראש השנה גם לתבואה. הקדוש ברוך הוא פונה לישראל ואומר: הביאו את הקציר הראשון, כדי שאברך את שדות התבואה לשנה הבאה.
• בחג הפסח מבשילה השעורה, לפני כל שאר הדגנים.
  לכן ראשי העם יוצאים במוצאי יום-טוב ראשון של פסח לשדה הקרוב לירושלים, ובטקס חגיגי קצרו כמות קטנה של שעורים. את השעורים טחנו ואחר כך ניפו (סננו) אותם בשלוש-עשרה נפות, עד שקיבלו קמח סולת נקי ומעולה. אחרי כן עשו תהלוכה גדולה, ובסיומה הניפו את הסולת מעל המזבח בבית המקדש. רק אז היה מותר לאכול מן התבואה החדשה (שהייתה אסורה באכילה קודם לכן). ביום זה החלה הספירה, והיא נמשכה 49 יום.
  ביום החמישים חל חג השבועות, ובו עלו לרגל והביאו ביכורים לבית המקדש.
• מאז חורבן בית המקדש אי אפשר עוד לקיים את מצוות התנופה מעל המזבח בבית המקדש, אבל נשארה מצוות הספירה. לקיום מצווה זו נקבעה ברכה, שאומרים כל יום בימי ספירת העומר, מיד עם צאת הכוכבים לאחר תפילת ערבית.

המדריך יחלק למתנדבים כרטיסיות אותם הם יקריאו (נספח: 3 יש לניילן/להדביק את התמונה מאחורי הכתוב)
דיון
המדריך ישאל את החניכים:

• איזו סיבה היא הכי מסבירה את ספירת העומר בעינכם? למה?
• האם יש שתי סיבות דומות אחת לשנייה?
• האם קרה לכם פעם שספרתם ימים לקראת משהו?
• כל אלו סיבות ללמה קוראים לשבועות שבועות מלשון שבוע

מנהגי החג:
המדריך יבקש ממתנדב להקריא את השיר סלינו/ המדריך יקריא את השיר סלינו.

סלינו
מלים: לוין קיפניס

סלינו על כתפינו,
ראשינו עטורים.
מקצות הארץ באנו,
הבאנו ביכורים

המדריך יסביר על שלוש הרגלים:
שלוש הרגלים הם שלושת החגים הגדולים ביהדות: פסח, שבועות וסוכות. חג השבועות הוא השני משלוש הרגלים, כי מתחילים לספור את הרגלים מפסח. וייחודו הוא שבתקופה זאת של השנה ניתנה התורה למשה בהר סיני. שלושת החגים מבטאים את הקשר שבין עם ישראל לאלוהיו, את הקשר לאדמה ולטבע, כן הם מדגישים את עבודת המקדש.

• בחג השבועות אנו מצווים בהבאת ביכורים לבני הכוהנים שיושבים בבית המקדש.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו מצווים בני ישראל להביא לבית המקדש בירושלים את ביכורי פירותיהם (הפירות הראשונים שהבשילו).

ביכורי שבעת המינים הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. שמו את ביכורי שבעת המינים בסלים מיוחדים ומקושטים הנקראים טנא. העולים לרגל הביאו את סלי הביכורים לירושלים בתהלוכה חגיגית. כל תושבי ירושלים נהגו לצאת לקראת עולי הרגל וליוו אותם בדרכם לבית המקדש.

כל זמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים ביכורים. מאז חורבן בית המקדש אין מקיימים את מצוות הבאת הביכורים.

אף על פי שחרב בית המקדש, נוהג היישוב החקלאי בארץ ישראל לחגוג את טקס הבאת הביכורים במושבות ובקיבוצים, בטקסים אלה שמים דגש על הברית המחודשת בין החקלאי לאדמתו.

תחילה היו מביאים את הביכורים לקרן הקיימת, שעסקה בעיקר ברכישת אדמות בארץ ישראל, בהכשרת הקרקעות ובנטיעת יערות.

המדריך יציג תמונה של הבאת ביקורים מבראשית המאה (נספח 4), ויסביר:
הילדים לבושים לבן, את ראשיהם מקשטים זרי פרחים, ובידם סל ביכורים עטור פרחים. התהלוכה עברה ביישוב וליוותה אותה תזמורת.
את התהלוכה הוביל שור שקרניו צבועות בצבע זהב, כמו השור שהוביל את תהלוכת הבכורים בימי בית המקדש.
הילדים הניפו גבוה את הטנא שבידיהם ואמרו: “הנה הבאנו מראשית פרי אדמתנו, מנחה לגאולת אדמת ארץ ישראל”.

גם היום עושים טקסי ביכורים בבתי הספר ובגני הילדים. לרוב אחרי הטקס תורמים את הפירות והירקות למוסדות שונים. למשל לבתי אבות.

סיכום | זמן: 30-50 דקות (במידה ובוחרים להכין לבנה)

---

מצורפים בקובץ המלא

מקורות והרחבות

---

מצורפים בקובץ המלא

נספחים

---

מצורפים בקובץ המלא