עשרה בטבת

מידע על עשרה בטבת:
אחד מארבעת ימי הצום הקשורים בחורבן בית המקדש הראשון.
יום זה נקבע בהתאם לתאריך בו החל המצור על ירושלים שעשה המלך נבוכדנצר (המלך הבבלי), שהסתיים שנה וחצי לאחר מכן בחורבן ממלכת יהודה, חורבן בית המקדש וגלות העם לרחבי בבל.

רעיונות להפעלה ומטודות:
“משחק האתרוג” לחלק את הכיתה לשתי קבוצות, ולתת להם אתרוג. קבוצה אחת צריכה להשיג את הפנים של האתרוג וקבוצה שניה צריכה את הקליפה וכל קבוצה לא יודעת שהקבוצה השנייה לא צריכה את אותו הדבר! מניחים את האתרוג ונותנים להם לריב. במהרה עוצרים את המשחק ומסבירים שאם הם היו מדברים במקום לריב (במעגל שיח ונותנים להם הזדמנות להעלות את הרעיון קודם) (שנאת חינם אם מדברים על ערכי היהדות) הם היו מגלים שכל קבוצה צריכה חלק אחר ופשוט הם היו מחלקים את האתרוג. (+- 15 דקות)

מכאן ניתן לקשר לערכי היהדות ולחורבן הבית. לפי המסורת, אלוהים הביא את החורבן על העם מכוון שלא היה מוסרי (קיים פולחן ולא מסורת). היה בו שוחד במעמדות הגבוהות, אפליה לשכבות חלשות ובכללי שנאת חינם.
(ערך לדיבור – שנאת חינם)

לצורך הדוגמא (מטודה שניה):
מעגל שיח,
אופציה א’ – מבקשים מכל אחד להגיד דבר אחד לא טוב על מי שלימינו ועוד שלושה שהם טובים (הם ימצאו שרע קופץ להם בקלות אבל טוב… לא כל כך) ומשם לדבר איתם על למה הם חושבים שזה ככה, ולכוון שאת השיח לאמירה שהיום אנחנו מתוך הרגל מסתכלים על מה רע (באנשים, דברים ואף בעצמינו) ולהציע שכל אחד ינסה בכל דבר שקורה בחיים לחשוב לא רק על הרע אלא גם על הטוב.

אופציה ב’ – מתייחסים למודל הכבשים (ראו את הספר והמונח “לרא(ע)ות את הכבשים”)
מבלי להיכנס אליו, מכינים מראש ארבעה שלטים של ארבעת הכבשים (מפורט בהמשך).
נותנים לכל תלמיד במעגל (או לחלקם) להרים את אחת מהכבשים ולפרט על הכבשה שהוא בחר כלפי עצמו (לדוגמא – הרים כבשה אדומה והוא מספר על מקרה או מקרים בהם התעצבן על מישהו)

לאחר סיום הסבב מעלים את השאלה אם כל בן אדם מיוצג על ידי כבשה אחת או כמה. לאחר כמה תשובות, מסבירים שכולנו מכילים את כל הכבשים, ולעיתים אנחנו כועסים, לפעמים שלווים וכו’. ועלינו לחפש את האיזון (רוב של כבשים לבנות וסגולות, אך גם כבשים שחורות ואדומות לפעמים.)

ולכבשים
השליליות:
כבשה אדומה: מופיעה כאשר ישנו קשר להצלחה שלנו או לכבוד שלנו, ואז אנו נוטים  לפעול מתוך כעס, עצבים, תסכול וכו’
כבשה שחורה: מופיעה בהקשר של בטחון קיומי ושייכות, הרגש הנפוץ במצבים אלו הינו פחד, חרדה, כאב עמוק או דיכאון וכד’

“כפתורי ההפעלה” של שתי כבשים אלו הם נקודות רגישות מהעבר, הם עולים מהזכרון, וגוררות עיוותים מחשבתיים ופירושים מוטעים אשר גוררים תגובות שגויות. לרוב עם כבשים אלו אנו קופצים לפעולה ללא הלימה, הגבלה או מעצור.

החיוביות:
הכבשה הלבנה: משקפת את השביעות רצון העצמית וסיפוק. (“אני חשוב, אני קיים, אני מוצלח…”) מאפשרת להבין את האחר, להיכנס לנעליו.

כבשה סגולה: הלהט, החזון הערכי שלנו, הרגשות שקשורים בפעולה  יזומה באופן חיובי (פרו אקטיבית). פעולה במסגרת הכבשה הסגולה מאפשרת לנו לפעול מתוך בחירה מודעת, וקשורה בהתלהבות לפעול.

לסיכום:
כולנו כועסים לפעמים, וכולנו מכילים הרבה רגשות, ולכן כשקורה משהו, במקום לקפוץ למסקנות ולהתעצבן וכו’ (שנאת חינם) תמיד מומלץ לעצור ולחשוב על מה שאנחנו אומרים ואם באמת זה נכון לכעוס או שאולי אנחנו מגזימים. בכללי, מומלץ לחלק אהבת חינם, זה יותר נעים משנאה (וזה בחינם, אז למה לא?)

ביבליוגרפיה:
האתר הרשמי של “לרא(ע)ות את הכבשים”
האתר ממנו סוקר המידע: פורטל מנהלי משאבי אנוש